|
|
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| מומחיות מזון הכלבים יוקנובה | ||||||
בתהליך הגדילה של כלבים מתרחשים שינויים מפליגים בזמן קצר, יחסית לבעלי חיים אחרים, לרבות בני אדם. במיוחד בגזעים גדולים, קצב הגדילה לאורך (קצב התארכות העצמות) הוא מדהים. בגיל 12 עד 24 חודשים כלבים כאלה מגיעים לאורך גופם הסופי (אך לא למשקלם הסופי).
הפרעות בתהליך זה עלולות ליצור מחלות עצמות הגורמות לצליעה ולעיוות בעצמות. ההפרעות השכיחות הן במפרקי הכתפיים והמרפקים. מפרקי הברך, הקרסול והמותן עלולים להיפגע אף הם.
מחקרים על כלבים מגזעים גדולים שנערכו בארה"ב, גרמניה, אוסטרליה והולנד מצאו שמחלות אלה הן תוצאה של התפתחות בלתי תקינה של סחוסי המפרקים. מחלת העצמות אצל כלבים ידועה בשם אוסטאוכונדרוסיס (OC), או אוסטאוכונדרוסיס דיסקנס (OCD). אולם גם עומס יתר על המפרקים בשל משקל עודף עלול לגרום לבעיות, שהדיספלפסיה המותנית (HD - היפדיספלסיה) היא השכיחה שבהן. אוסטאוכונדרוסיס (OC)) והיפדיספלסיה (HD) הן מחלות שמתפתחות במהלך תקופת הגדילה. הן תורשתיות מטבען, ויכולות להיגרם גם כתוצאה מגורמים סביבתיים, כגון טראומה. HD מתאפיינת בהתאמה לקויה של מפרק המותן, בגלל מבנה העלי, או בגלל מבנה המכתש, או בגלל שניהם. אם לכלב אין HD כאשר עצמותיו מתבגרות, הוא לא יפתח מחלה זו גם בהמשך. אולם אם לכלב יש HD או OCD שאינן מאובחנות בגיל צעיר, אפשר לאבחן זאת מאוחר יותר על סמך בעיות מפרקים שמופיעות בהמשך חייו. מספר מחקרים (לרבות מחקרים על השפעה גנטית) מצאו כי עודף משקל יחסי אצל גורים גדלים, כתוצאה מאכילת יתר (כלומר, הגור כבד מדי יחסית לגילו ולגודלו) גורם לעלייה משמעותית בהיפדיספלסיה קלינית. מבחינה אורתופדית, עדיף גור כחוש על פני גור שמן. משקל יתר עלול לגרום לעיוות במפרק המותן (ולמעשה, להגביר את הסיכון ל-HD).כאשר הגור מקבל מזון השומר על משקלו, אין לכך השפעה על גודלו של הגור (גובהו באיזור הכתפיים). הדבר אינו מאט את קצב גדילתו של הגור אלא רק מאט את עלייתו במשקל, ומוטב כך.
התפתחות ההיפדיספלסיה המותנית אינה קשורה בצמיחת העצמות לאורך, אלא מושפעת בעיקר מתזונה. צריכת קלוריות מופרזת במהלך תקופת הגדילה מגדילה את הסיכון לפתח היפדיספלסיה מותנית. הסיבה לכך נעוצה בעלייה המהירה במשקל ובמבנה העצמות שאינו בוגר דיו כדי לשאת את משקל הגוף. עם הלידה, מבנה השלד הוא סחוסי ברובו והוא הופך בהדרגה לעצמות. בהשוואה לעצמות, הסחוס הוא גמיש ועשוי לשנות את צורתו כאשר הוא נתון תחת עומס יתר. כאשר מוטל עומס יתר על העצמות הרכות עדיין – לרבות מפרק המותן הרך – בשל משקלו העודף של הכלב (יחסית לגילו), קיים סיכון שמבנה מפרק המותן ישתנה ויאבד מגמישותו. עם זאת, ההיפדיספלסיה המותנית היא מחלה תורשתית ואם הגנים אינם מצויים במוצאו של הכלב, עודף משקל יחסית לגיל לא יגרום למחלה. אולם אם מוצאו של הכלב נמצא בקבוצת הסיכון להיפדיספלסיה מותנית, הוכח כי משקל יתר אצל גורים עלול להגדיל באורח דרמטי את שכיחותה וחומרתה של המחלה. עלייה מהירה מדי במשקל הגוף מגדילה גם את הסיכון ללקות ב -OCD ובמצב המכונה ED – דיספלסיה מרפקית. גדילה מאוזנת תוך שמירה על קצב העלייה במשקל היא הדרך הטובה ביותר להגיע לתוצאה הרצויה – כלב בריא ונורמלי. הקפדה על כמויות אוכל נכונות תבטיח שהכלב יגיע לגודל הנכון כבוגר ומצבו הגופני יהיה תקין.
מחקרים שבדקו את גדילתו של הכלב הדני (RC NAP , הולנד) מצאו שלרמת החלבונים בתפריט אין השפעה משמעותית כלשהי על התפתחות העצמות. צריכה גבוהה של חלבונים אינה מגדילה את הסיכוי ללקות ב-OCD או ב-HD, ואין כל השפעה על צמיחת העצמות לאורך.
| ||||||